רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר רַב נַחְמָן. דְּרִבִּי נְחֶמְיָה זוֹ הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. טַבַּעַת שֶׁלְּמַתֶּכֶת וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל אַלְמוֹג טְמֵאָה. טַבַּעַת שֶׁלְאַלְמוֹג וְחוֹתָמָהּ שֶׁלְּמַתֶּכֶת טָהוֹר. תַּנֵּי. רִבִּי נְחֶמְיָה מַחֲלִיף. וְכֵן הָיָה רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. בְּטַבַּעַת אַחַר חוֹתָמָהּ. בְּסוּלָּם אַחַר שְׁלִיבָיו. בְּקוֹלָב אַחַר מַעֲמִידָיו. וְנָעוּל אַחַר סמנייריו. אָמַר רִבִּי אילָא. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בְּשֶׁהוֹצִיאָהּ לַחְתּוֹם בָּהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הָֽיְתָה עֲשׂוּיָה לְכָךְ וּלְכָךְ. הוֹצִיאָהּ לַחְתּוֹם בָּהּ חַייָב. הוֹצִיאָהּ לְשֵׁם תַּכְשִׁיט פָּטוּר אַף עַל הַחוֹתָם. שֶׁאַף הַחוֹתָם טְפֵילָה לְתַכְשִׁיט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עזקייא קדשייא. תרגום שלהן:
טירייא. שנותנין על היד כמה דאת אמר וכו':
בירית זו אצעדה וכו' כרופסלה. כך היא נקראת לאצעדה שבשוק:
יחידית. על שוק אחד וכבלים בזמן שהבירית על שתי שוקיה והשלשלת בינתיים:
ותני עלה ר' נחמיה מחליף. דתני בתוספתא בבבא מציעא דכלים פ''ג טבעת של מתכות וחותם שלה של אלמוג ר' נחמיה מטהר וטבעת של אלמוג וחותמה של מתכות טמאה וכן היה ר''נ אומר וכו' בסולם אחר שליביו אם השליבין של מתכות טמא ובקולב הלך ג''כ אחר שליביו והכי הוא בתוספתא וכאן הוא ט''ס. דאחר מעמידיו אליבא דחכמים הוא. קילב הוא עץ ארוך שמעמידין לפני החנות ויש בו יתידות ומסמרין תקועין לתלות בהן איזה דבר. ובעול אחר סמנייריו והן סמלוניו ויתידיו התקועין בו וא''כ מתני' כר' נחמיה וכדאמרן:
תיפתר. להמתני' כדברי הכל דמיירי כשהיציאה לחתום בה כלומר שנתנה על ידה שיהא מוכן לחתום בה לעת הצורך ויצאת כך בשבת דבכה''ג אפי' לרבנן חייבת דלאו לתכשיט נתכוונה להיות על ידה והוי כמוציא דבר שאינו תכשיט:
היתה עשויה לכך ולכך. טבעת שהיא עשויה פעמים להתקשט בה ופעמים לחתום בה אם הוציאה שתהא מוכנת לחתום בה חייב ואם לתכשיט פטור אף על החותם לפי שעכשיו אף החותם טפילה היא לתכשיט:
הלכה: תַּנֵּי. לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחַטּוֹ שֶׁבְּכֵלָיו. וְלֹא הַלִּבֶּלָּר בְּקוֹלְמוֹס שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְהַצַּבָּע בְּדוּגְמָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא הַשּׁוּלְחָנִי בְּדֵינָר שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְאִם יָצְאוּ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אוּמָּן בְּאוּמְנוֹתוֹ חַייָב. הָא שְׁאָר כָּל הָאָדָם יוֹצְאִין בְּכָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְאִם יָצָאת חַייֶבֶת חַטָּאת. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בַנָּשִׁים. 36b בְּרַם הָכָא טְפֵילִין יוֹצְאִין בְּכָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתוֹן דְּרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בַכּוֹכֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פִּילְייָטוֹן׃ הָא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה חַייָב. וְדָא הִיא אוּמָּן בְּאוּמְנוֹתוֹ חַייָב. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר בְּאִשָׁה גִּידֶּלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למזמרות למיגזיין וכך תרגומו שהן הברזל הקצר שתופסין אותו ביד לקצור דבר הקרוב לו:
לאתים כמו לאטין שהן ברזלין ארוכין שקוצרין בהן מרחוק:
חגור חרבך וגו'. אלמא דלהדר הוא עשוי:
ואיזו היא האלה. וקאמר דפשטינן לה מן מה דתני וכו' לעיל בפ''ק דמעשרות בהלכה ו' מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה ש''מ דאלה כמין דיקרן הוא ותוחבין אותו בקרקע לעשות הגורן סביבותיו וכשעוקרין אותו עושין כרי מן הגורן והוקבע למעשרות:
גמ' כתיב וחמישים וגו'. איידי דאיירי במתני' בכלי מלחמה מייתי לה הכא ודריש בחמשה עשר כלי זיין מדכתיב וחמושים דחמושים הוה משמע תרי פעמים חמשה דמיעוט חמשים שנים בחמשה ומדכתיב וחמושים להביא עוד פעם אחד חמשה:
גמ' תני לא יצא החייט במחטו וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק בהלכה ג' עד תיפתר באשה גידלת ושם פירשתי:
דר' נחמיה זו היא. מתני' דקתני בטבעת שיש עליה חותם חייבת חטאת אלמא דלאו תכשיט היא לאשה ואע''ג דתנינן בפי''א דכלים תכשיטי נשים טמאין וקחשיב התם לטבעת בין שיש לה חותם בין שאין לה חותם מתני' דידן ר' נחמיה היא כדלקמן דס''ל בטבעת הלך אחר חותמה דעיקר טבעת היא בשביל החותם ואין דרך של אשה לחתום ולשלוח כתבים והלכך חייבת חטאת דלאו תכשיט הוא לה והא דתנינן התם דיש עליה חותם נמי תכשיט לאשה ההיא רבנן היא:
דתנינן תמן. בפי''ג דכלים עץ המשמש את המתכות טמא דהמתכות הוא העיקר והמתכות המשמשת את העץ טהורה כיצד וכו' טבעת של מתכות וחותם שלה של אלמוג והוא עץ קוראל''ו בלע''ז טמאה דהטבעת היא העיקר והחותם אינו אלא כמשמש שלה ואם הטבעת של אלמוג והחותם של מתכות טהורה דהעיקר של עץ הוא ופשוטי כלי עץ טהורין דמקום מושב החותם לאו בית קיבול מיקרי שאין בית קיבול אלא העשוי למלאות בו וזה כבר ממולא הוא:
משנה: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בַסַּיִיף וְלֹא בַקֶּשֶׁת וְלֹא בַתְּרִיס וְלֹא בָאַלָּה וְלֹא בָרוֹמַח וְאִם יָצָא חַייָב חַטָּאת. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן לוֹ אֶלָּא גְנַאי שֶׁנֶּאֱמַר וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִיתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. בִּירִית טְהוֹרָה וְיוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. כְּבָלִים טְמֵאִין וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בירית. זו שעשויה כמין אצעדה ומדבקת אותה סביב שוקה מזה ומזה ומטילין כבלים ביניהם והן תלויין בהבירית והכבלים עשויין לאלו הבתולות שפסיעותיהן גסות כדי שיתקצרו ולא יהיו נושרות בתוליהן ולפיכך הבירית היא טהורה שהיא תשמיש לכבלים ולאו כלי היא בפ''ע ויוצאין בה בשבת דלא חיישינן שמא תפול ותביא אותה בידה מפני שהוא דבוקה לבשר אבל הכבלים כלים הוי וטמאין ואין יוצאין בהן בשבת דשמא יפלו מן הבירית ותביא אותן בידה בר''ה:
מתני' לא יצא האיש וכו'. תריס הוא מגן אלה הוא עשוי כמין דקר שנועצין אותו בארץ ויוצאין בו גם כן למלחמה ורומח הוא של ברזל ותקוע בעץ וכל אלו אינן דרך מלבוש לפיכך אם יצא חייב חטאת אבל שריון וקסדא ומגפיים דלעיל בהלכה ב' פטור משום דדרך מלבוש הן:
ר''א אומר תכשיטין הן לו ואינו חייב חטאת עליהן. שנא' וכתתו חרבותם לאתים וגו'. ואם הן כתכשיטין מפני מה יבטלו לעתיד:
הלכה: כָּתוּב וַחֲמוּשִׁים עָל֥וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְזוּייָנִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר מִּינֵי זָיִין. וְאֵי זוֹ הִיא הָאַלָּה. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַי רִבִּי יוֹסֵה. מֵאֵימָתַי תוֹרְמִין אֶת הַגּוֹרֶן. מִשֶּׁתֵּיעָקֵר הָאַלָּה. הָדָא אָֽמְרָה. כְּמִין דִּייקְרָן. וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. חֲ֤גוֹר חַרְבְּךָ֣ עַל יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר ה֝וֹדְךָ֗ וַֽהֲדָרֶֽךָ: מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים. לָאַטְיָן. וַֽחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת. לְמִגְזָיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למזמרות למיגזיין וכך תרגומו שהן הברזל הקצר שתופסין אותו ביד לקצור דבר הקרוב לו:
לאתים כמו לאטין שהן ברזלין ארוכין שקוצרין בהן מרחוק:
חגור חרבך וגו'. אלמא דלהדר הוא עשוי:
ואיזו היא האלה. וקאמר דפשטינן לה מן מה דתני וכו' לעיל בפ''ק דמעשרות בהלכה ו' מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה ש''מ דאלה כמין דיקרן הוא ותוחבין אותו בקרקע לעשות הגורן סביבותיו וכשעוקרין אותו עושין כרי מן הגורן והוקבע למעשרות:
גמ' כתיב וחמישים וגו'. איידי דאיירי במתני' בכלי מלחמה מייתי לה הכא ודריש בחמשה עשר כלי זיין מדכתיב וחמושים דחמושים הוה משמע תרי פעמים חמשה דמיעוט חמשים שנים בחמשה ומדכתיב וחמושים להביא עוד פעם אחד חמשה:
גמ' תני לא יצא החייט במחטו וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ק בהלכה ג' עד תיפתר באשה גידלת ושם פירשתי:
דר' נחמיה זו היא. מתני' דקתני בטבעת שיש עליה חותם חייבת חטאת אלמא דלאו תכשיט היא לאשה ואע''ג דתנינן בפי''א דכלים תכשיטי נשים טמאין וקחשיב התם לטבעת בין שיש לה חותם בין שאין לה חותם מתני' דידן ר' נחמיה היא כדלקמן דס''ל בטבעת הלך אחר חותמה דעיקר טבעת היא בשביל החותם ואין דרך של אשה לחתום ולשלוח כתבים והלכך חייבת חטאת דלאו תכשיט הוא לה והא דתנינן התם דיש עליה חותם נמי תכשיט לאשה ההיא רבנן היא:
דתנינן תמן. בפי''ג דכלים עץ המשמש את המתכות טמא דהמתכות הוא העיקר והמתכות המשמשת את העץ טהורה כיצד וכו' טבעת של מתכות וחותם שלה של אלמוג והוא עץ קוראל''ו בלע''ז טמאה דהטבעת היא העיקר והחותם אינו אלא כמשמש שלה ואם הטבעת של אלמוג והחותם של מתכות טהורה דהעיקר של עץ הוא ופשוטי כלי עץ טהורין דמקום מושב החותם לאו בית קיבול מיקרי שאין בית קיבול אלא העשוי למלאות בו וזה כבר ממולא הוא:
רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּירִית. כָּל שֶׁהִיא יְחִידִית. כְּבָלִים. כָּל שֶׁהַשַּׁלְשֶׁלֶת בֵּנְתַיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בִּירִית זוֹ אֶצְעָדָה. דָּמַר רַב יְהוּדָה. וַנַּקְרֵ֞ב אֶת קָרְבַּ֣ן יְי אִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א כְלִֽי זָהָב֙ אֶצְעָדָ֣ה וְצָמִ֔יד טַבַּעַ֭ת עָגִ֣יל וְכוּמָ֑ז לְכַפֵּ֥ר עַל נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְי׃ אֶצְעָדָה זוֹ כֳּדוֹפּסֶלָּה. צָמִיד שֵׁרַייָא. כָּמַה דְאַתָּ אָמַר. וְהַצְּמִידִ֖ים עַל יָדֶֽיהָ. טַבַּעַ֭ת עִיזְקַייָא. עָגִ֣יל קְדָשַׁייָא. כָּמַה דְתֵימַר וַֽעֲגִילִי֖ם עַל אָזְנָיִ֑ךְ. וְכוּמָ֑ז. יֵשׁ אוֹמְרִין. זֶה טֻפּוֹס שֶׁלְּרָחָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִין. זֶה טֻפּוֹס שֶׁלְּדֲדִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עזקייא קדשייא. תרגום שלהן:
טירייא. שנותנין על היד כמה דאת אמר וכו':
בירית זו אצעדה וכו' כרופסלה. כך היא נקראת לאצעדה שבשוק:
יחידית. על שוק אחד וכבלים בזמן שהבירית על שתי שוקיה והשלשלת בינתיים:
ותני עלה ר' נחמיה מחליף. דתני בתוספתא בבבא מציעא דכלים פ''ג טבעת של מתכות וחותם שלה של אלמוג ר' נחמיה מטהר וטבעת של אלמוג וחותמה של מתכות טמאה וכן היה ר''נ אומר וכו' בסולם אחר שליביו אם השליבין של מתכות טמא ובקולב הלך ג''כ אחר שליביו והכי הוא בתוספתא וכאן הוא ט''ס. דאחר מעמידיו אליבא דחכמים הוא. קילב הוא עץ ארוך שמעמידין לפני החנות ויש בו יתידות ומסמרין תקועין לתלות בהן איזה דבר. ובעול אחר סמנייריו והן סמלוניו ויתידיו התקועין בו וא''כ מתני' כר' נחמיה וכדאמרן:
תיפתר. להמתני' כדברי הכל דמיירי כשהיציאה לחתום בה כלומר שנתנה על ידה שיהא מוכן לחתום בה לעת הצורך ויצאת כך בשבת דבכה''ג אפי' לרבנן חייבת דלאו לתכשיט נתכוונה להיות על ידה והוי כמוציא דבר שאינו תכשיט:
היתה עשויה לכך ולכך. טבעת שהיא עשויה פעמים להתקשט בה ופעמים לחתום בה אם הוציאה שתהא מוכנת לחתום בה חייב ואם לתכשיט פטור אף על החותם לפי שעכשיו אף החותם טפילה היא לתכשיט:
הלכה: אָנָן כר' אִימִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יְהוּדָה מְנַשְׁייָא בַּר מְנַשֶּׁה יִרְמְיָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה. וְהָתַנִּינָן. הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ כָרוּךְ עַל צַוָּארָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. תִּמָּן אֲפִילוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָבִיא חוֹטָמָהּ לְשַׂעֲרָהּ יוֹצְאָה הִיא. בְּרַם הָכָא לֹא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אבון בר אימי אמר וכו' משום מנשייא בר מנשייא ירמיה. דהא דשרינן בשל חבירתה ובלבד שלא תצא לא ילדה וכו' וקס''ד דטעמא דהואיל ואינן שוין הן לא מיהדק שפיר ודילמא נפיל ואתי לאתויי והלכך פריך והתנינן במתני' דלקמן. הבנות יוצאין בחוטין וא''ר בא אפי' כרוך על צוארה והתם מסתמא לא מיהדק הוא דאין האשה חונקת עצמה בחוטין ואפ''ה לא חיישי':
תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה. חוטמה מלשון חייט וחוטם בו הוא כלומר אפי' שאינה יכולה לתפור ולקשור ולחטום היטב להשערה זה אצל זה יוצאה היא וכן בחוטין שבצוארה דלא מטעמא דלא מיהדק אתינן הכא אלא כדמסיק:
ברם הכא וכו'. כלו' אבל הכא אמרי' ילדה בשל זקנה וכן איפכא לא ומטעמא אחרינא הוא דלמא מחכו עלה ושקלא ואתיא לאתויי:
משנה: יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂיעָר בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶירְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה וּבַטּוֹטֶפֶת וּבַסַּנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר וּבְמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִידָּתָהּ. בַּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן בַּתְּחִילָה בַּשַּׁבָּת. וְאִם נָפַל לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' יוצאה אשה בחוטי שער. הקשורים לה על ראשה בין חוטי השער משלה וכו' משום שהמים באין בהן וליכא למיחש דילמא איתרמי לה טבילה של מצוה ותתיר אותן ותביא אותן בידה. לפי שאלו אינן חוצצין ואינה צריכה להתירן:
בזמן שהן תפורין. בשבכה:
בכבול. שהיא כיפה של צמר שתחת הטוטפת:
ובפיאה נכרית. זה פיאה של שער אחר שמשימין לה על הראש להנוטל שערו מראשו או למי שאין לו שער הרבה ומותר לצאת באלו השנים בחצר שאינה מעורבת והתירו חכמים באלו השנים כדי שלא תתגנה על בעלה וכדפרישית בריש פרקין:
ובמוך שבאזנה. לבלוע ליחת האוזן ושבסנדלה שלא יזיק לכף רגלה ודוקא בשהן קשורין באזנה או בסנדלה דאי לאו הכי חיישינן שמא יפלו ותביאן בידה:
ובמוך שהתקינה לנדתה. ומשימה באותה מקום לבלוע הדם שלא יטנפו בגדיה וזה מותר אע''פ שאין המוך קשור ואפי' עשתה לו בית יד שאם יפול המוך הזה אינה מביאה אותו מפני מאיסותו:
בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר וכו'. שניתנת אותן בחול מפני ריח הפה:
שן תותבת. שנותנת במקום השן שנפל ויש שעושין אותו של זהב ומושיבין במקום השן:
רבי מתיר. דלא חייש דילמא שלפא ומחויא לפי שגנאי היא לה:
וחכמים אוסרין. דילמא חזו לה ומחייכי עלה ושלפא ואתיא לאתויי והלכה כחכמים:
כָּתוּב בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר יי אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָֽעֲכָסִ֛ים. 37a קוֹרְדִיקַייָא. כְּמַה דְתֵימַר וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה: הַשְּׁבִיסִים שלטוניה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. שָׁבִיס שֶׁלִּסְבָכָה. הַסַּהֲרֹנִים עונקייא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַיִּקַּח֙ אֶת הַסַּהֲרוֹנִים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם: הַנְּטִיפ֥וֹת שֶׁלָמֵינִי. הַשֵּׁיר֖וֹת שֵׁירָאִין. הָֽרְעָלוֹת בּלַנִידַייָא. הַפְּאֵרִ֤ים כְּלִילַיָּא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וּפְאֵרֵכֶ֣ם עַל רָֽאשֵׁכֶם. הַצְּעָדוֹת֙ פֳּרוֹפָסֶלָּה. הַקִּשֻּׁרִ֔ים קַרְקִישַׁיָּא. וּבָתֵּ֥י הַנֶּפֶ֭שׁ. תִּירְגֵּם עֲקִילַס אסטו מוכריאה. דָּבָר שֶׁנִּיתָּן עַל בֵּת הַנֶּפֶשׁ. וְהַלְּחָשִֽׁים קַדָּשַׁיָּא. דָּבָר שֶׁהוּא נִיתָּן עַל בֵּית הַלְּחִישָׁה. הַטַּבָּע֖וֹת עִיזְקַיָּא. נִיזְמֵי הָאָֽף דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן עַל הָחוֹטֶם. הַמַּֽחֲלָצוֹת֙ פֶּירִזוֹמַטַא. הַמַּעֲטָפוֹת קוֹלְכִין וּמְעַפְרָן. הַמִּטְפָּחוֹת סַבָּנְייָן רָבְרְבָן. וְהָחֲרִיטִין זֳנָרִין מְצַייְרִין וְאוֹלוֹסֶרִיקָא מְצַייְרִין. כְּמַה דְתֵימַר וַיִַּקּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט. הַגִּלְיוֹנִים גַּלְגַּלַּייָא. הַסְּדִינִים סַדִּינַיָּא. הַצְּנִיפוֹת אוֹלָרַייָא כְּמַה דְתֵימַר וָֽאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ …הַצָּנִ֙יף הַטָּה֜וֹר עַל רֹאשׁ֗וֹ. וּכְתִיב וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד יי וּצְנִ֥יף מְלוּכָ֖ה בְּכַף אֱלֹהָיִיךְ׃ הָֽרְדִידִֽם לָסוֹטָה. כְּמַה דְתֵימַר נָשְׂא֤וּ אֶת רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שׁוֹמְרֵי הַחֹמֽוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרדידים. נקראין ליסוטא והן ממיני תכשיטין שלפניה:
אולרייא. מצנפת שעל הראש:
זינרין וכו'. מיני ציורין על הבגדי פשתן:
סבניין רברבן. סדינים הגדולים ומצויירין:
קולכין ומעפרן. הוזכרו במשנה בפכ''ט דכלים והקילקין וכו' והן כמין אריג וטיני סודרין:
תפארתם כלילייא וכו'. וכן מפרש לכוליה דקרא ורובן מן התרגום ויש שהוא כך בלשון יונית ובלע''ז אחר:
בלנדייא. שמשימין למעלה על בגדיהן:
השירות. והן שעושין כעין נטיפות על בגדי שיראין:
עונקייה. שעל הצואר:
שלטוניה. מה שמשימין על ראשיהן והוא כמין ציור על השבכה כמה דאת אמר וכו' בפכ''ח דכלים:
קורדיקייא. המנעלים והיו מטילין שמן אפרסמון בהן וכשהיו יוצאות היו מתיזין במקום שהיו רואין בחורים להכניס יצה''ר בהן כמה דאת אמר וברגליהם תמכסנה לשון ארס כארס נחש בכעוס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source